כולנו נושאים בתוכנו חלקים של אלה שבאו לפנינו.
לא רק גנים, מבנה גוף או צבע עיניים, אלא גם רגשות, פחדים, דפוסים, אמונות וכאבים.
מדע האפיגנטיקה כבר הוכיח כי טראומות עוברות בתורשה לא רק דרך חינוך, אלא גם דרך התאים עצמם.
אבל גם הרוח ידעה זאת מזמן.
בהו’אופונופונו אנחנו אומרים:
“אנחנו מנקים לא רק עבור עצמנו, אלא עבור כל המשפחה, כל הדורות, וכל הבריאה כולה.”

הזיכרון שלא שלנו – ועדיין פועל דרכנו

בכל פעם שאנו מגיבים באופן לא-פרופורציונלי, מרגישים פחד “לא מוסבר”, או חוזרים שוב ושוב על דפוס חיים מסוים, ייתכן שאנחנו לא מגיבים לעכשיו, אלא לזיכרון ישן שמבקש להתנקות.
לפעמים זה זיכרון אישי, ולפעמים הוא זיכרון שושלתי, שנמצא במאגר הלא מודע המשפחתי.
כשהילדה שבנו נבהלת, אולי זו בכלל הסבתא שנבהלה פעם.
כשהלב נסגר, אולי זה לב של דור שלם שעדיין לא הרשה לעצמו להיפתח.

הו’אופונופונו – ניקוי השדה המשפחתי

שיטת הו’אופונופונו רואה בכל קושי הזדמנות לניקוי, לכל רגש – קריאה לאהבה.
כאשר אנו אומרים:

אני מצטערת.
בבקשה סלחי לי.
תודה לך.
אני אוהבת אותך.

אנחנו לא מדברים רק לעצמנו, אלא גם לכל הזיכרונות שחיים בתוכנו — גם אלה שהגיעו מאמא, מאבא, מהסבתא ומהדורות שקדמו להם.
הניקוי מחזיר אותנו ואת השושלת שלנו אל מצב האפס – המקום שבו אין שיפוט, אין אשמה, רק אהבה טהורה ונוכחות.

כוחו של אדם אחד לנקות עבור כולם

בהו’אופונופונו נאמר: “כאשר אדם אחד מנקה, כולם נרפאים.”
משמעות הדבר עמוקה – ברגע שאני מוכנה לקחת אחריות על מה שעולה בתוכי, אני מפסיקה להאשים, להיאבק או להחזיק בכאב.
במקום זאת אני הופכת לכלי.
כלי דרכו האלוהות יכולה לשוב ולהביא סדר, ריפוי, אהבה.
וכך, בלי מאמץ, גם דפוסים ישנים במשפחה מתחילים להתמוסס:
יחסים משתנים, כעסים נרגעים, לבבות נפתחים.

כשאנחנו מרפאים – אנחנו משחררים דורות

העברה בין-דורית אינה גזירת גורל.
היא קריאה עדינה להזכיר לנו שאנחנו חלק ממעגל גדול יותר, ושיש בכוחנו לשנות את הסיפור.
כאשר אנחנו בוחרים לנקות, להודות, לסלוח ולאהוב –
אנחנו משחררים לא רק את עצמנו, אלא גם את אלה שבאו לפנינו ואלה שיבואו אחרינו.
אנחנו כותבים מחדש את תודעת המשפחה,
ומחזירים את הזרימה, האור והאהבה לשורשים שלנו.