חוץ מואקום, עשו לי הכל!!
דחפו לי פיטוצין;
ניסו למקם את הנרות להרחבת צוואר הרחם במשך 3 פעמים;
פקעו את מי השפיר;
שלחו אותי לעשות אמבטיות חמות;
סובבו אותי על הבטן, על הגב, על הצד;
חיברו לי קטטר;
הזריקו לי אפידורל;
כשכמעט איבדתי הכרה חיברו אותי לחמצן ואז – הטיסו אותי לחדר ניתוח.
ככה ילדתי את בתי אהובתי, מאיה.

כשהוציאו אותה מתוכי, היא לא בכתה.
הדממה בחדר הניתוח הלחיצה אותי.
שאלתי כל הזמן מה איתה, איפה היא, אני רוצה לראות אותה.
אחרי דקות שהרגישו נצח, שמעתי את הבכי הראשון שלה.
הצליל הכי יפה בעולם.

כשהניחו אותה עליי בוכה, ראשה מוטה ממני לצד השני, קראתי לה: "שלום יפה שלי". ברגע אחד ראשה הסתובב אליי, בכייה נפסק, היא פערה עיניים ופה והביטה בי. כמה יפה שהיתה. כמה יפה היא עודנה. אהבה ממבט ראשון.

מאותו יום ועד לפני שנתיים סבלתי מכאב חד בנקודה מאוד מסוימת בגב. כל מטפל/ת שטיפלו בי ונגעו בנקודת הזו הרגישו תחת ידם את הרגישות האיומה הזו של הכאב. היו מי שסברו שאולי זה מזריקת האפידורל (שלא לומר זריקות)… כך או כך, זה היה בלתי נסבל.

לפני שנתיים החלטתי להתעמק בשיטת הו'אופונופונו.
הכרתי אותה עד אז, אבל רציתי לרדת לעומקם של דברים, לחקור ולהתנסות. עברתי גם את ההכשרה וההסמכה בתחום.
ואז, ערב שישי אחד, הרגשתי את הכאב החד הזה בגב ואמרתי לעצמי "הנה הזדמנות חיה. בואי נראה מה יהיה".
טיפלתי בעצמי בשיטה. תוך דקות ספורות הכאב נעלם, הרגישות התאדתה.. עד היום.

הנקודה הזו הכילה בתוכה טראומה גדולה של תהליך לידה מורכב, מפחיד ומסוכן. הכל התנקז לנקודה הזו.
בעזרת הו'אופונופונו ניקיתי את המקום הזה, שיחררתי את הזכרונות הטראומתיים שהתלוו לחווית הלידה שלי, ואיתם התרפא הכאב הפיזי.
מאז המשכתי לנקות. אני ממשיכה לנקות והאמת היא שזה סוג הנקיון האהוב עליי. בלי מאמץ, בלי חומרי ניקוי, בלי מאמץ פיזי. התודעה שלי כבר מתוכננת לניקוי, אני רק צריכה להפעיל את הכפתור והכל קורה מעצמו.

אם גם לכם יש כאב כלשהו, דעו שזו לא חובה.
ואם בא לכם להכיר את שיטת הו'אופונופונו, כנסו ללינק הזה: https://bit.ly/3eKhTjX