שמעתי על הו'אופונופונו לפני המון שנים. ארבעה משפטים משני חיים. האמת היא, שלא התעמקתי בזה יותר מדי. המשפטים הללו המשיכו להופיע בחיי במסגרות שונות בעיקר של מטפלים. שאלתי, התעניינתי, קראתי מעט, לפעמים אפילו השתמשי בהם. ולא, לא באמת הבנתי, אבל היי, אני לא יודעת איך מייצרים אקמול ואני משתמשת בו.

לפני כמה שנים, החלטתי סוף סוף ללכת על זה ונרשמתי לסדנה בתל אביב עם מאבל כץ, מי שהכרתי אז כחלוצת הו'אופונופונו. יום לפני הסדנה הייתי מעורבת בתאונת דרכים (קלה, הכל בסדר), שקצת טלטלה אותי ובעיקר הביאה אותי לבטל את השתתפותי בסדנה. למרבה ההפתעה שלי, זה הרגיש לי בול במקום, העניין הזה של "לא ללכת לסדנה".

עברו להן עוד שנתיים והו'אופונופונו התחיל לצוץ בכל מקום. הרגשתי שאני מקבלת מסר שאומר לי ש"זהו, הגיע הזמן". התחלתי ללמוד, להתעמק, לחקור, להתנסות. עברתי את ההכשרה וההסמכה של ד"ק איהליאקלה לן וג'ו ויטאלי, ובעיקר – עברתי לנשום הו'אופונופונו.

הניסים שמגיעים מאז לחיי הם רבים מספור, קטנים כגדולים, פשוטים כמורכבים. כשמגיע אתגר, אני יודעת לזהות את הבקשה שלי-שלו: לנקות. לנקות. לנקות.

לתרגל הו'אופונופונו משמעו לאפשר לניסים להתרחש.

לפני מספר שנים נקבע מועד ההתחלה של המסע שלי. אם אתם כן, הרי שממש עכשיו הגיע המועד של המסע שלכם.

אני מזמינה אתכם להצטרף לקהילת עובדי הניקיון של היקום ולקבל בברכה קסמים לחייכם.

שלכם,
שירי