כשהלב מתכווץ – מערכת הלב, אהבה, אובדן ויכולת להרגיש

הלב אינו רק משאבה ביולוגית.
הוא שדה. מרחב חי שבו נפגשים גוף, רגש, זיכרון ותודעה.

ברפואה המערבית הוא נמדד בלחץ, דופק וזרימת דם.
בעולמות הרגש, הגוף־נפש והרוח הוא נמדד ביכולת להרגיש, לאהוב, להיפתח ולסמוך.

וכשהלב “כואב”, לא תמיד מדובר בעורק חסום או בעיה תפקודית ביולוגית.
לפעמים זה כאב שלא קיבל מקום.

הלב כמערכת רגשית-עצבית

מחקרים מתחום הנוירוקרדיולוגיה מראים שהלב מכיל רשת עצבית עצמאית, מעין “מוח לבבי”. הרשת הזו מתקשרת עם המוח דרך עצב הואגוס, ומשפיעה על:

• ויסות רגשי
• תגובת סטרס
• תחושת ביטחון או סכנה
• קצב נשימה ופעילות הורמונלית

כאשר אדם חי לאורך זמן במתח רגשי, באובדן לא מעובד או בכאב מודחק, המערכת הזו נכנסת לדריכות מתמשכת.

לא דרמה, לא התקף, אלא כיווץ שקט ומתמשך.

מחלות לב כתגובה רגשית עמוקה

בהסתכלות הפסיכוסומטית רואים קשר מובהק בין מצבי לב לבין חוויות רגשיות כגון:

• עצב שלא בכו אותו ו/או עליו: רגשות שנעצרו כדי “להמשיך לתפקד”.
• אובדן שלא עובּד:  פרידה, מוות, שינוי זהות או קריסה של חלום.
• אהבה שלא העזנו לבקש: או שלא הרגשנו ראויות לה.
• עומס רגשי מתמשך:  אחריות, דאגה, נתינה בלי קבלה.

הגוף לומד. והלב לומד מהר במיוחד.

כשהוא חווה שוב ושוב שפתיחות מובילה לכאב הוא מפתח אסטרטגיה: כיווץ = הגנה.

הלב והמערכת האוטונומית: מבט סומטי

על פי התיאוריה הפוליוואגאלית*, כאשר אין תחושת ביטחון, הגוף עובר למצב הישרדותי.
בלב זה מתבטא ב:

• דופק לא סדיר
• תחושת לחץ או מועקה
• קוצר נשימה
• עייפות לבבית רגשית

לא כי משהו “מקולקל”, אלא כי המערכת עושה את מה שהיא יודעת כדי לשמור.

* התיאוריה הפוליווגלית של  ד"ר סטיבן פורג'ס, מסבירה כיצד מערכת העצבים האוטונומית שלנו מווסתת את מצבנו הפיזיולוגי בתגובה ללחץ ולביטחון.

סליחה כפעולת ריפוי לבבית – לא מוסרית, אלא פיזיולוגית

בהו’אופונופונו, סליחה אינה פעולה מוסרית. היא פעולה עצבית-אנרגטית.

כשאנחנו אומרות:

אני מצטערת, בבקשה סלחי לי

אנחנו לא מבקשות סליחה על מי שאנחנו. אנחנו פונות אל הזיכרון הנשמתי – זה שלימד את הלב להיסגר כדי לשרוד.

זו אינה הצהרה שכלית, זו קריאה רכה למערכת העמוקה ביותר בגוף.

הלב לא צריך להיות אחר, הוא רק צריך רשות להרגיש.

ריפוי לבבי אינו דורש “להיות חיוביות”. הוא דורש הסכמה.

הסכמה:

• להרגיש בלי למהר לפתור
• לפגוש כאב בלי לנתח
• לאפשר לעצב, לאכזבה ולאהבה להיות נוכחים בלי שיפוט

ברגע שאנו מפסיקות להגן על הלב בכוח, ומסכימות לפגוש את מה שנשמר בו, מתחיל ריפוי שקט.

לא דרמטי.
לא מיידי.
אבל אמיתי.