עצב שלא קיבל מקום – ואיך הוא מתגלגל לגוף

הנחיית ניקוי  הו׳אופונופונו 

יקר.ה,

הפני/ה תשומת לב לעצב, רק שימ.י לב לנוכחות שלו –
לעצב האישי שלך, ולעצב הקולקטיבי שאת.ה נושא.ת בתוכך.
לעצב שנאצר, שהוחזק, שלא תמיד היה לו מקום להתפרק.

שימ.י לב איפה הוא מורגש בגוף עכשיו.
בחזה, בגרון, בבטן או אולי רק כעייפות שקטה.

בלי לשנות, בלי לנתח, רק לשים לב.

פני/ה אל הישות האלוהית, ואמרי בקול רך או בלב:

"ישות אלוהית אהובה,
אנא אתרי את כל הזיכרונות, המידעים, החוויות והאנרגיות
שרשמו את העצב שאצור בי,
את העצב שלא קיבל מקום – האישי והקולקטיבי,
בגוף, בלב ובמערכת העצבים שלי.

אנא נקי ממני את מה שבי שיצר, שמייצר ומשחזר את ההחזקה, את ההקשחה ואת הצורך להמשיך כשמשהו בי מבקש לעצור.

אני מצטער.ת על מה שבי שנשא את העצב לבד – בלי עדות, בלי רכות ובלי מרחב.

בבקשה סלחי לי על מה שבי שלא ידע איך לתת לעצב מקום בטוח.

תודה לך על ההזדמנות לנקות, להרפות בעדינות ולאפשר לעצב לנוע, להתרכך ולהירגע.

אני אוהב.ת אותך.

אני מצטער.ת, בבקשה סלחי לי, תודה לך, אני אוהב.ת אותך."

הישאר.י עוד רגע ותנ.י לגוף לנשום כמו שהוא יודע.