טנטון – מבט אינטגרטיבי רחב

מבט אנרגטי ורחב יותר על טנטון

מעבר להבנה הנוירולוגית והפיזיולוגית, גישות טיפול הוליסטיות רואות בטנטון גם ביטוי של עומס רגשי-אנרגטי הקשור למערכת השמיעה ולמערכת העצבים.

בגישות אלו, האוזניים אינן רק איבר פיזי הקולט צליל, אלא מערכת שמאפשרת לנו לקלוט מסרים, להגיב לסביבה, ולהיות בקשר עם העולם.

כאשר מתרחש אירוע שנחווה כקשה לשמיעה, פיזית או רגשית, המערכת עשויה להישאר בדריכות.

לפי מודלים מסוימים, טנטון יכול להופיע סביב מצבים כגון:

• שמיעת מידע שנחווה כמאיים או בלתי ניתן לעיכול
• ביקורת או מילים קשות שהותירו חותם רגשי
• תחושת פרידה או אובדן הקשורה לקול או תקשורת
• עומס רגשי מתמשך שלא קיבל עיבוד

(הבנה זו מבוססת על מודלים טיפוליים הוליסטיים ואינה מחליפה אבחון רפואי).

תפיסה זו מתוארת גם במודלים טיפוליים שונים, בהם הטנטון נתפס כסימן לכך שהמערכת עדיין "מחזיקה" זיכרון של אירוע שמיעתי או רגשי משמעותי. על פי חלק מהגישות, כאשר העומס הרגשי פוחת, משתנה גם חוויית הטנטון.

מערכת השמיעה במבט גוף-נפש

במבט אנרגטי-רגשי, האוזניים קשורות ליכולת להקשיב, לקבל מידע, להיות בקשר, לסמוך על מה שנשמע.

כאשר האדם חווה עומס רגשי סביב שמיעה, כמו פחד לשמוע, קושי לקבל מסר, או צורך להתרחק מגירוי, יכולה להיווצר תגובת הגנה של המערכת.

הרפואה הסינית והקשר לאוזניים

ברפואה הסינית המסורתית קיימת זיקה בין האוזניים לבין אנרגיית הכליות, מערכת העצמות ומאגרי האנרגיה העמוקים של הגוף. כאשר אנרגיית הכליות נחלשת, למשל, בעקבות עייפות, סטרס או עומס מתמשך, ייתכנו ביטויים במערכת השמיעה, כולל טנטון.

בנוסף, מרידיאנים שונים הקשורים ללחץ רגשי, פחד, כעס או תחושת איום יכולים להשפיע על עוצמת הסימפטומים.

המשמעות המעשית של תפיסה זו היא הרחבת הטיפול מעבר לאוזן עצמה, לאיזון מערכות עומק בגוף.

עבודה טיפולית הוליסטית

בגישות טיפוליות הוליסטיות, העבודה אינה מתמקדת רק בצליל עצמו אלא מורחבת ל:

• זיהוי טריגרים רגשיים
• הפחתת עומס עצבי
• שחרור פחדים הקשורים לשמיעה
• חיזוק תחושת ביטחון פנימי

תהליכים אלו עשויים לכלול עבודה עם זיכרונות רגשיים, מדיטציות להרגעת מערכת העצבים וכלים להפחתת תגובתיות.

ריפוי  – שינוי המערכת היחסים עם הצליל

ריפוי בטנטון אינו בהכרח היעלמות הצליל. הוא יכול להיות ירידה בעוצמת הצליל או זמני הופעתו, חזרה לשקט פנימי, הפסקת המאבק בו. לרוב, כאשר המערכת נרגעת, הטנטון נסוג לאחור. הוא לא תמיד נעלם אבל הוא מפסיק לנהל את החיים. כאשר מערכת העצבים לומדת שהיא לא בסכנה, הצליל מאבד את מרכזיותו.