אלרגיות והו’אופונופונו

אלרגיה היא אחת הדרכים המורכבות והעדינות שבהן הגוף מדבר.
תגובה שנראית לעיתים “מוגזמת” לגירוי חיצוני קטן: מזון, אבק, פריחה, ריח, תרופה. אלרגיה היא מסר.

בהסתכלות של הו’אופונופונו נתבונן באלרגיה כסימן לכך שיש בנו זיכרון ישן שעדיין חווה איום, גם אם אין איום ממשי כאן ועכשיו.

מערכת החיסון – שומר הסף של הזהות

מערכת החיסון נועדה להגן עלינו. היא זו שמחליטה מה "אני" ומה "לא אני". מה מותר להכניס פנימה ומה צריך להרחיק.
במצב של אלרגיה, מערכת החיסון פועלת בעוצמה, מזהה אויבים ואיומים ומסמנת לנו, דרך הגוף.
לעיתים היא מזהה דבר נייטרלי כאויב. לא כי היא טועה, אלא כי היא מגיבה מתוך זיכרון.

בהו’אופונופונו אנו מבינות: כאשר מערכת החיסון מגיבה כך, לעיתים יש בתוכנו זיכרון ישן של חדירה, סכנה, חוסר ביטחון או אובדן גבול.

הגוף אינו מגיב רק להווה, הוא מגיב למה שעדיין חי בתודעה.

אלרגיה כקונפליקט פנימי פעיל

ברפואה החדשה, אלרגיה אינה נתפסת כתקלה,
אלא כתוצאה של קונפליקט פנימי שלא נפתר,
שנצרב במערכת העצבים ובגוף.

לרוב מדובר בקונפליקט של:

• חדירה פתאומית
• גועל או דחייה
• פחד לא מודע
• חוסר אונים
• חוויה שבה "משהו נכנס אליי מבלי שהסכמתי"

ברגע הראשון שבו התרחש הקונפליקט,
המוח קישר בין החוויה הרגשית לבין הגירוי שהיה נוכח באותו זמן
(אבק, מזון, ריח, פריחה, חומר מסוים), ומאותו הרגע,
כל מפגש חוזר עם אותו גירוי מפעיל את הקונפליקט מחדש,
גם אם אין סכנה אמיתית בהווה.

הגוף נאמן לזיכרון שהוא עדיין מנסה להגן עליו.

סוגי אלרגיות – והקונפליקט שמאחוריהן

למרות שכל אלרגיה היא אישית וייחודית, ניתן לזהות דפוסים רגשיים נפוצים לפי סוג התגובה:

אלרגיות עור

כגון פריחה, אקזמה, גרד, אורטיקריה – קשורות לעיתים לקונפליקט של גבול שנחצה.
תחושה שמישהו או משהו "נכנס לי למרחב", שאין לי הגנה, שאין לי מעטפת בטוחה.

העור, שמהווה את הגבול הראשון שלנו מול העולם, מדבר כאשר לא הצלחנו לומר "עד כאן".

אלרגיות נשימתיות

כמו נזלת אלרגית, אסתמה, שיעול – קשורות לא פעם לחוויה של חנק רגשי,
קושי "לנשום את החיים", תחושה שאין לי מקום או מרחב להיות אני.
לעיתים יש כאן פחד, איום, או מתח מתמשך בסביבה הקרובה.

אלרגיות למזון

נוגעות לעיתים בקונפליקט של הכלה:
משהו "לא מתעכל לי" – לא רק בגוף, אלא גם בנפש.
חוויה שנכנסה אליי בלי שהייתי מוכנה,
או מצב שבו נדרשתי לקבל משהו שלא התאים לי.

אלרגיות לריחות, חומרים או תרופות

עשויות להיות קשורות לחוויות של גועל, דחייה, זיכרון לא מודע
או קישור לאירוע שבו הגוף הרגיש מאוים.

לא תמיד נדע למה.
לא תמיד נזכור את הרגע הראשון.
אבל הגוף זוכר.

הקונפליקט שלא קיבל קול

לעיתים הקונפליקט כלל לא קיבל ביטוי:
לא כעסנו,
לא התנגדנו,
לא אמרנו "לא"
לא התרחקנו.

אבל הגוף זכר.

אלרגיה יכולה להופיע כאשר:

• רצינו להתרחק ולא יכולנו
• נאלצנו להכיל משהו שלא התאים לנו
• גבול נחצה – פיזית או רגשית
• הרגש נתקע בלי פורקן

והגוף ממשיך להגן, גם שנים אחרי.

לא להאשים – להקשיב

בהו’אופונופונו אין האשמה – לא של הגוף, לא של עצמנו, ולא של הסביבה.

אנחנו לא שואלות: "מה לא בסדר בי?", אלא: "איזה זיכרון בתוכי עדיין מפעיל את האלרגיה שאני חווה עכשיו?"

הניקוי אינו מחליף טיפול רפואי או אבחנה, הוא מוסיף רובד עמוק של ריפוי פנימי.