הכרת תודה – מותר ואסור

אני בהכרת תודה, זה אומר שאסור לי גם להרגיש אחרת?!

————————————————-

לפני מספר שבועות ניהלתי שיחה עם חבר אל תוך הלילה.

הייתי באנרגיה רגישה ושיתפתי אותו בכל מיני תחושות שהיו לי,

שבואו נאמר – לא שמו אותי לשיא שלי.

לפעמים זה קורה. יש הרגשה שמשהו תקוע או חסום. לפעמים ברור לנו מה יושב שם בדיוק, לפעמים זו הרגשה לא ברורה, אבל עדיין.. היא שם.

אחרי מונולוג ארוך (שלי, נו מה ) השתררה שתיקה.

כעבור דקה בערך הוא אמר לי בהחלטיות של אדם ש"יודע" –

'את יודעת מה אני חושב?! שאת צריכה להיות בהכרת תודה על היש'

ומשם פירט מה שיש לי..

הוא לא הבין איך למרות כל ה'יש', אני עדיין מרגישה עכשיו את מה שסיפרתי לו.

עזבו איך המשיכה השיחה, בגדול אמרתי לו את מה שאומר לכם עכשיו –

אפשר להודות על היש, חשוב להודות על היש, וחובה להודות על היש (וכן, אני מודה על הזמן על ה'יש'), ועם זאת – מותר, ואפשר, וצריך לאפשר גם מקום לרגשות שעולים בנו.

אין סתירה בין ההודיה לבין הרגשות האנושיים שלנו, לאירועים וחוויות שמתהווים בנו ולנו בכל יום ומשאירים חותם.

ובשיחה ההיא – רק הייתי צריכה לפרוק. ומיד אחריה (ולפניה) המשכתי לנקות.

אני מצטערת. בבקשה סילחי לי, תודה לך, אני אוהבת אותך.