כשהגוף כבר לא יכול לשאת: מבט טיפולי על פיברומיאלגיה

מה זו פיברומיאלגיה באמת

פיברומיאלגיה היא תסמונת של כאב כרוני מפושט, עייפות עמוקה, שינה לא מרעננת, ערפול מחשבתי, רגישות יתר למגע, לקור, לרעש, ולעיתים גם מערכת עיכול רגישה וכאבי ראש.

אבל מי שחיה את זה יודעת:
זה לא אוסף תסמינים.
זו חוויה מתמשכת של גוף שמתקשה להירגע. ואיתו הנפש. ואיתם – הלב.

ברוב המקרים אין ממצא חד בבדיקות.
לא כי “אין כלום", אלא כי מערכת עיבוד הכאב עצמה נכנסה למצב רגישות יתר.
הווליום על גבוה. הפילטרים נשחקו.

זה לא בראש. וזה גם לא רק בגוף.
זה במערכת.

אבחון, ומה הוא לא אומר

היום האבחון כבר לא מתבסס רק על נקודות כאב רגישות ומספר מסוים ומשולב של תסמינים –

הוא מסתכל על תמונת כאב כללית, משך התסמינים, חומרת העייפות, השינה וההשפעה על החיים.

לצערי, גם אחרי אבחון ברור, נשים רבות יוצאות עם תחושה קשה:
שלא באמת מבינים מה הן חוות.

שלא באמת מאמינים להן.
שהן צריכות “להוכיח” את הכאב.

זו שכבה רגשית משמעותית בפיברומיאלגיה.
והיא חלק מהעומס.

הרפואה המודרנית

ברפואה מדברים היום הרבה על Central Sensitization  – מערכת עצבים שלמדה להיות דרוכה מדי, לאורך זמן. לא בגלל חולשה, אלא בגלל עומס מצטבר של סטרס, של מאמץ, של טראומה גלויה או שקטה, של חוסר הקשבה לצרכים ונשיאה מתמשכת של יותר מדי.

הטיפול היעיל ביותר כמעט תמיד משולב:
לא תרופה אחת, לא טיפול קסם, אלא בנייה מחודשת של ויסות.

חיבור גוף ונפש

בעבודה שלי עם כאב כרוני, ובמיוחד עם פיברומיאלגיה, ראיתי שוב ושוב:
הגוף לא מבקש פתרון, הוא מבקש ביטחון.

לא “תירגעי", לא “תשני גישה", אלא שיח פנימי אחר.
קצב אחר ויחסים אחרים עם גבולות.

יש פעמים שיש טראומה אחת גדולה ופעמים שיש ריבוי של טראומות קטנות, לעיתים – גם וגם, ובעיקר – יש חיים שלמים של החזקה, של להיות חזקה. עד שהגוף אומר די!, וכמו קורס אל תוך עצמו, פיסה אחרי פיסה.

איך תורות שונות מתבוננות בפיברומיאלגיה

הרפואה המערבית מדברת על מערכת רגישה מדי,
גישות סומטיות מדברות על דריכות הישרדותית,
הרפואה הסינית מדברת על תקיעות וחוסר איזון,
איורוודה מזהה חוסר יציבות ועומס מתמשך.

כל אחת מהן נוגעת בזווית אחרת, אולם לכולן מכנה משותף ברור:
לא מטפלים בכאב – מטפלים במערכת.