הו'אופונופונו ואני

שמעתי על הו׳אופונופונו לפני המון שנים.ארבעה משפטים משני חיים.
האמת? לא התעמקתי בזה יותר מדי. המשפטים האלה המשיכו להופיע בחיי במסגרות שונות, בעיקר דרך מטפלים.
שאלתי, התעניינתי, קראתי קצת ולפעמים אפילו השתמשתי בהם.
לא באמת הבנתי איך זה עובד, אבל היי, אני גם לא יודעת איך מייצרים אקמול ואני משתמשת בו.

לפני כמה שנים החלטתי סוף סוף ללכת על זה ונרשמתי לסדנה בתל אביב עם מאבל כץ.
יום לפני הסדנה הייתי מעורבת בתאונת דרכים – קלה, הכול בסדר – אבל היא בכל זאת טלטלה אותי והביאה אותי לבטל את ההשתתפות. באופן מפתיע, הביטול הזה הרגיש לי מדויק ונכון. כאילו דווקא עכשיו אני לא אמורה ללכת.

עברו שנתיים נוספות, והו׳אופונופונו התחיל לצוץ בכל מקום.
הרגשתי שאני מקבלת שוב ושוב את אותו המסר: זהו. הגיע הזמן.
התחלתי ללמוד. להתעמק. לחקור. להתנסות.
עברתי הכשרות בתחום, אבל הדבר המשמעותי באמת שקרה הוא שהפסקתי רק "ללמוד הו׳אופונופונו".
התחלתי לחיות אותו, או כמו שאני אוהבת לומר: התחלתי לנשום הו׳אופונופונו.