לנקות. לנקות. לנקות.

הניסים שמגיעים מאז לחיי הם רבים מספור. חלקם קטנים ושקטים, חלקם גדולים, חלקם פשוטים, וחלקם מגיעים בדיוק במקומות שבהם הייתי בטוחה שאין שום דרך להזיז משהו.

עם השנים גם היחסים שלי עם אתגרים השתנו.

אני לא תמיד יודעת למה משהו הגיע, מה המקור שלו או איך הוא יסתיים.

אבל הרבה פעמים אני כבר יודעת לזהות את הבקשה שנמצאת בתוכו: לנקות. לנקות. לנקות.

עבורי, תרגול הו׳אופונופונו הוא לא ניסיון לשלוט במה שיקרה, אלא הוא הסכמה לנקות את מה שאני מביאה אל הרגע הזה, לחזור ככל האפשר למצב האפס, ולפנות מקום למה שעוד לא יכולתי לראות.

ושם, לא פעם, קורים גם ניסים.

ומהדרך האישית שלי נולדה דרך שאפשר לחלוק

עם השנים, כל מה שלמדתי, חקרתי, תרגלתי וחוויתי התחיל לקבל צורה.

נולדו הקהילה, הסדנאות והתהליכים, מפגשי הניקוי, הקליניקה, הספר, ערכת אוהולה וכלים נוספים שמאפשרים להכניס את הניקוי אל החיים עצמם.

יש מי שפוגשים אותי בפעם הראשונה דרך ארבעת המשפטים.

יש מי שמגיעים כי משהו בחיים כואב או תקוע.

יש מי שכבר מנקים שנים ורוצים להעמיק.

ויש מי שפשוט מרגישים שהגיע הזמן שלהם.

אני לא חושבת שכולנו צריכים לעבור את אותה הדרך.

אני כן מאמינה שאפשר ללמוד לפגוש את מה שהחיים מביאים אלינו קצת אחרת.

עם פחות מאבק, עם יותר הקשבה, עם אחריות שאינה אשמה ועם האפשרות לחזור שוב ושוב אל מצב האפס.