התוכן נכתב בלשון נקבה, אך מיועד לשני המינים.
הברכיים: תנועה, גמישות, נשיאה והיכולת להתקדם
הברכיים משתתפות כמעט בכל תנועה שלנו: הליכה, קימה, ישיבה, עלייה, ירידה, עצירה ושינוי כיוון. הן נושאות עומס, מייצבות אותנו, ובו בזמן מאפשרות לנו להתכופף ולהתקדם.
מבחינה גופנית, כאבים בברכיים יכולים לנבוע מסיבות רבות, בהן עומס, שחיקה, פציעה, דלקת, חולשת שרירים או בעיה מבנית.
התבוננות רגשית אינה מחליפה בירור או טיפול רפואי, אך היא מאפשרת להרחיב את ההתבוננות ולחבר בין גוף ונפש בכדי לאפשר ריפוי מיטבי.
שאלות אפשרויות להתבוננות:
- לצד מה שמתרחש בגוף, מה מתרחש בחיים שלי?
- מה אני נושאת?
- מול מה אני מתנגדת?
- איפה קשה לי להתקדם, ואיפה דווקא קשה לי לעצור?
הברכיים והתנועה קדימה
הברכיים מאפשרות לנו לעשות את הצעד הבא, לכן הן עשויות לחבר אותנו לנושאים של שינוי, התקדמות, החלטה ומעבר.
לפעמים חלק בנו רוצה לנוע קדימה, בעוד שחלק אחר חושש מהלא-נודע, מהצלחה, מכישלון, מביקורת או ממה שנצטרך להשאיר מאחור.
שאלות אפשרויות להתבוננות:
- מהו הצעד שאני רוצה לעשות אך חוששת ממנו?
- מה אני עלולה לאבד אם אתקדם?
- האם אני נשארת במקום שכבר אינו מתאים לי מתוך פחד, אשמה או נאמנות לעבר?
- האם אני דוחפת את עצמי לצעד שחלק ממני עדיין אינו מוכן אליו?
המטרה אינה להחליט שהכאב נגרם מהפחד, אלא לזהות את הקונפליקט הפנימי שאולי מתקיים סביב התנועה שלנו בחיים.
היכולת לעצור
לא תמיד הקושי הוא להתקדם. לפעמים הקושי הוא לעצור.
יש מי שממשיכות לעבוד, לטפל, לדאוג ולהחזיק גם כשהן מותשות. עבורן עצירה עלולה להתפרש כחולשה, עצלות, אנוכיות או סכנה לכך שהכול יתפרק.
שאלות אפשרויות להתבוננות:
- האם מותר לי לעצור עוד לפני שאני נשברת?
- מה אני חוששת שיקרה אם אנוח?
- האם אני זקוקה לכאב כדי להצדיק עצירה?
- האם התרגלתי להמשיך בכל מחיר?
פעמים רבות הגוף מבטא גבול שלא הצלחנו להציב במילים.
נשיאת עומס והיכולת להישען
הברכיים נושאות את משקל הגוף, ולכן הן יכולות להזמין התבוננות במשקל הרגשי שאנחנו נושאות.
אולי למדנו כבר בילדות להיות חזקות, אחראיות, לא להכביד, לדאוג לאחרים או להחזיק את הבית. עם הזמן, הנשיאה יכולה להפוך לזהות:
- אם אני לא אחזיק הכול, מי יחזיק?
- אם לא יזדקקו לי, האם עדיין אהיה חשובה?
שאלות אפשרויות להתבוננות:
- מה אני נושאת שכבר כבד לי?
- איזו אחריות אינה באמת שלי?
- האם אני יודעת לבקש עזרה?
- האם אני מאפשרת לאחרים לשאת את חלקם?
- האם אני נותנת לעצמי להישען, או שרק אחרים נשענים עליי?
ניקוי המידע שבתוכנו עשוי להיות לא רק של העומס, אלא גם של האמונה שהערך שלנו תלוי בכמה אנחנו מסוגלות לשאת.
גמישות אינה חולשה
כדי לנוע, הברך צריכה להתכופף ולהתיישר.
גם בחיים אנחנו זקוקות לגמישות: היכולת לשנות כיוון, לראות אפשרות נוספת, לוותר על שליטה מוחלטת ולהתאים את עצמנו למציאות.
חשוב לשים לב, שנוקשות אינה תמיד עקשנות, לעיתים היא מנגנון הגנה.
אולי בעבר למדנו שאם נתגמש, ינצלו אותנו. שאם נוותר, נאבד את עצמנו. שאם לא נשלוט, ניפגע, ולכן חשוב להבחין בין גמישות לבין ביטול עצמי.
אפשר לעמוד על שלנו בלי להתקשח.
אפשר לשנות כיוון בלי לראות בכך כישלון.
אפשר להתכופף מתוך בחירה, ולא מתוך פחד.
בין זקיפות לכריעה
הברכיים מאפשרות לנו לעמוד זקופות, אך גם לכרוע.
זקיפות יכולה לבטא כוח, גבולות ונוכחות. כריעה יכולה לבטא הקשבה, ענווה, תפילה, התמסרות או הסכמה.
יש הבדל בין כניעה שמוחקת אותנו לבין הפסקת המאבק במציאות שכבר התרחשה.
קבלה אינה הצדקה והרפיה מהמאבק אינה אומרת שהאירוע היה נכון.
כל מה שהיא אומרת הוא: זה קרה. זה כאב. זה השפיע עליי, ואני מבקשת להפסיק לתת לעבר לנהל את התנועה שלי בהווה.
שאלות אפשרויות להתבוננות:
- מול מי או מול מה אני עדיין נאבקת?
- האם אני מחכה שמישהו יתנצל או ישתנה כדי שאוכל להתקדם?
- האם אני יכולה לשחרר את המאבק גם אם לא קיבלתי את הסיום שרציתי?
הברך והברכה בשפה העברית
בשפה העברית ישנה קרבה בין המילים ברך וברכה, החיבור הלשוני הזה מזמין התבוננות מעניינת:
הברך מתקשרת להתכופפות, תנועה ונשיאה. הברכה מתקשרת לקבלת טוב, להכרה בו וליכולת לאפשר לו להיכנס לחיינו.
לפעמים אנחנו יודעות לתת, לעשות ולהחזיק, אך מתקשות לקבל: עזרה, תמיכה, מנוחה, לקבל טוב בלי אשמה, לקבל את העובדה שלא הכול תלוי רק במאמץ שלנו.
לברך את הגוף אין פירושו לברך את הכאב. פירושו להפסיק להתייחס לגוף כאויב ולהכיר בכל הדרך שהוא כבר נשא אותנו.
נוכל לומר:
ברכיים אהובות, תודה על כל צעד שנשאתן עבורי.
תודה על כל קימה, עמידה ותנועה.
אני מצטערת על הפעמים שבהן ראיתי אתכן רק כאשר כאבתן.
ברך ימין וברך שמאל
גישות שונות מעניקות משמעות שונה לצד ימין ולצד שמאל של הגוף. צד ימין מתקשר לעשייה, פעולה, נתינה, סמכות והעולם החיצוני, ואילו צד שמאל מתקשר לקבלה, רגש, נשיות, משפחה, עבר והעולם הפנימי.
חשוב להתייחס לחלוקה הזאת כאפשרות להתבוננות בלבד, לא כאבחנה ולא כחוק קבוע.
כאשר הכאב מופיע בברך שמאל, נשאל:
- האם קשה לי לקבל תמיכה?
- האם קיימים כאבים הקשורים לעבר, לבית, למשפחה או לדמות נשית משמעותית?
- האם אני נותנת לאחרים יותר ממה שאני מאפשרת לעצמי לקבל?
- האם יש בי קושי לסמוך, להישען או להרפות?
- האם אני נושאת מידע משפחתי של נשים שהיו צריכות להיות חזקות ולשאת הכול לבד?
- האם אני מתקדמת בחיים, אך חלק רגשי בי עדיין נשאר מאחור?
כאשר הכאב מופיע בברך ימין, נשאל:
- האם אני דוחפת את עצמי לעשייה גם כשהגוף מבקש לעצור?
- האם אני מרגישה שעליי להוכיח את עצמי דרך עבודה, הישגים או תפקוד?
- האם אני נושאת עומס הקשור לקריירה, לפרנסה, לאחריות או לסמכות?
- האם יש בי מאבק מול אב, בן זוג, מנהל או דמות גברית משמעותית?
- האם אני מתקשה לקבל החלטה או לעשות צעד מעשי?
- האם אני פועלת מתוך רצון אמיתי, או מתוך תחושה שאין לי ברירה?
- האם הערך שלי קשור בעיניי למה שאני מספיקה, משיגה או מצליחה להחזיק?
אין צורך למצוא תשובה בכוח. אפשר לתת לשאלות להיפתח ולראות מה עולה.
מידע משפחתי ושושלתי
מלבד החוויות האישיות שלנו, אנו נושאות גם אלא גם מסרים שספגנו בבית ובמשפחה:
- צריך להיות חזקה.
- לא מתלוננים.
- ממשיכים גם כשקשה.
- קודם כול דואגים לאחרים.
- אי אפשר לסמוך על אף אחד.
- לנוח זו חולשה.
המסרים האלה יכולים לעבור מדור לדור, במיוחד במשפחות שבהן נשים נאלצו לשרוד, לשאת ולהסתדר לבדן.
ניקוי שושלתי אינו מבטל אותן, אך הוא מאפשר לכבד את הדרך שלהן, מבלי להמשיך לשחזר את הסבל שהיה חלק ממנה.
הכעס על הגוף
כשהברכיים כואבות, קל להרגיש שהגוף מגביל, מאכזב או בוגד בנו. הכעס מובן, אך כאשר הגוף הופך לאויב, נוצר מאבק נוסף בתוכנו.
נוכל להחליף את השאלה:
למה הגוף עושה לי את זה?
אל השאלה:
איך אני יכולה להיות עם הגוף שלי בתוך מה שהוא עובר?
הניקוי אינו מבקש שנאהב את הכאב. הוא מזמין אותנו לבנות מערכת יחסים אחרת עם הגוף: פחות ביקורת, יותר הקשבה; פחות דרישה, יותר שותפות.
מה אפשר לנקות בהקשר לברכיים?
אפשר לנקות את כל המידע והזיכרונות הקשורים ל:
- פחד להתקדם או לשנות כיוון.
- קושי לעצור ולנוח.
- נשיאת אחריות שאינה שלנו.
- התחושה שהכול תלוי בנו.
- קושי לבקש ולקבל תמיכה.
- פחד להישען ולהזדקק.
- נוקשות, שליטה וצורך להיות צודקות.
- חוויות שבהן התכופפנו יותר מדי בפני אחרים.
- מאבק בעבר ובמה שכבר קרה.
- כעס על הגוף.
- נאמנות משפחתית לסבל, לעומס ולמאמץ.
- האמונה שמנוחה היא חולשה.
- האמונה שקבלת עזרה הופכת אותנו לתלויות.
שאלות להתבוננות
- מה קרה בחיי כשהכאב התחיל או החמיר?
- מול איזה שינוי אני עומדת?
- מה אני נושאת שכבר כבד לי?
- איפה אני דוחפת את עצמי?
- איפה אני מסרבת לעצור?
- מה יקרה אם אבקש עזרה?
- מתי למדתי שאסור לי להזדקק?
- איפה התכופפתי יותר מדי?
- איפה אני מסרבת להתגמש?
- האם אני יודעת להבחין בין גמישות לבין ויתור על עצמי?
- מה הברכיים שלי מבקשות ממני עכשיו?
הנחיית ניקוי הו׳אופונופונו – נוסח לאישה
הפני את תשומת הלב אל הברכיים, אל ברך ימין ואל ברך שמאל.
אל הכאב, הרגישות, הנוקשות, הכבדות או כל תחושה אחרת שעולה בהן עכשיו.
העלי למודעות את כל הזכרונות, המידע, החוויות והמצבים שבהם למדת שאת חייבת להמשיך לנוע, גם כאשר היה לך קשה.
את כל הרגעים שבהם דחפת את עצמך קדימה, המשכת לתפקד, לשאת, לטפל ולהחזיק, גם כאשר הגוף ביקש לעצור.
את כל המידע שגורם לך להרגיש שאסור לך לנוח, להאט, לשנות כיוון או להודות שכבד לך.
העלי למודעות את כל הפחדים הקשורים לצעד הבא, את הפחד משינוי, מחוסר ודאות, מהתקדמות, מכישלון או מהצלחה.
את כל המקומות שבהם חלק בך רוצה להתקדם, אך חלק אחר עדיין נאחז בעבר, במוכר, בכאב או במה שכבר היה.
העלי למודעות את כל מה שאת נושאת על הברכיים שלך, אחריות, דאגות, עומסים, אשמה, ציפיות, מחויבויות והרגשה שהכול תלוי בך.
את כל מה שאת נושאת עבור בני המשפחה שלך, עבור אנשים שאת אוהבת ועבור מי שחשבת שעלייך להציל, להחזיק או לדאוג לו.
העלי למודעות את כל הזיכרונות שבהם הרגשת שאין לך על מי להישען, שעלייך להסתדר לבד, שאם תבקשי עזרה – תכבידי, שאם תישעני – תתאכזבי, שאם תרפי – הכול יתפרק.
העלי למודעות את כל המידע הקשור לנוקשות, לשליטה ולצורך שהדברים יקרו בדרך מסוימת, את כל הפחד שאם תתגמשי – תאבדִי את עצמך, שאם תשני כיוון – תיכשלי, שאם תוותרי על המאבק -תוותרי על עצמך.
העלי למודעות את כל המקומות שבהם נאלצת להתכופף בפני אחרים, את כל הזיכרונות שבהם שתקת, ביטלת את הרצון שלך, ויתרת על הגבולות שלך או הרגשת שאין לך אפשרות לעמוד על שלך.
וגם את כל המקומות שבהם החלטת בעקבות זאת שלעולם לא תתכופפי עוד, לא תרפי ולא תאפשרי לעצמך להיות גמישה.
פני אל הישות האלוהית ואמרי בקול רך או בלב:
"ישות אלוהית יקרה, אנא אתרי את כל הזכרונות, המידע, החוויות והמצבים שנשמרו בגופי, בלבי, במיינד שלי ובנשמתי, וקשורים לפחד מהתקדמות, לשינוי, לעצירה, לעומס, לנשיאת יתר ולקושי להישען.
נקי אותם ממני עד היסוד, ברמה הפיזית, הרגשית, התודעתית והאנרגטית.
אנא נקי את כל המידע שגורם לי להאמין שעליי להיות חזקה כל הזמן, להחזיק הכול לבד ולהמשיך גם כאשר כבד לי.
אנא נקי את כל הפחדים, הזכרונות והאמונות שמונעים ממני לקבל תמיכה, לבקש עזרה, לעצור, לנוח ולהרפות.
אנא נקי את כל הנוקשות, ההתנגדות והמאבק שאינם משרתים אותי עוד.
אנא נקי את כל מה שמונע ממני להתקדם בקצב שנכון לי, לשנות כיוון כשנדרש ולהתנועע מתוך הקשבה ולא מתוך חובה או הישרדות.
אני מצטערת על כל מה שהחזקתי בברכיים שלי.
אני מצטערת על כל הפעמים שבהן העמסתי עליהן יותר מכפי שהיה נכון להן.
אני מצטערת על כל הפעמים שבהן דחקתי בהן להמשיך, התעלמתי מהכאב או כעסתי עליהן משום שהגבילו אותי.
בבקשה סלחי לי על כל הרגעים שבהם לא הקשבתי להן כפי שהיו זקוקות.
תודה לך על הזדמנות לריפוי.
תודה לכן, ברכיים יקרות, על כל הדרך שנשאתן אותי – תודה על כל צעד, על כל קימה, על כל עמידה, על כל פעם שאפשרתן לי לנוע, להתקדם, לעצור ולשנות כיוון.
אני אוהבת אתכן ומודה לחוכמה של הגוף שלי, שיודעת מה נכון עבורו ומבקשת להחזיר אותי לאיזון.
אני מצטערת, בבקשה סלחי לי, תודה לכך, אני אוהבת אותך.
אני מצטערת, בבקשה סלחי לי, תודה לכך, אני אוהבת אותך.
אני מצטערת, בבקשה סלחי לי, תודה לכך, אני אוהבת אותך."
הנחיית ניקוי הו׳אופונופונו – נוסח לגבר
הפנה את תשומת הלב אל הברכיים, אל ברך ימין ואל ברך שמאל.
אל הכאב, הרגישות, הנוקשות, הכבדות או כל תחושה אחרת שעולה בהן עכשיו.
העלה למודעות את כל הזיכרונות, המידע, החוויות והמצבים שבהם למדת שאתה חייב להמשיך לנוע, גם כאשר היה לך קשה.
את כל הרגעים שבהם דחפת את עצמך קדימה, המשכת לתפקד, לשאת, לטפל ולהחזיק, גם כאשר הגוף ביקש לעצור.
את כל המידע שגורם לך להרגיש שאסור לך לנוח, להאט, לשנות כיוון או להודות שכבד לך.
העלה למודעות את כל הפחדים הקשורים לצעד הבא, את הפחד משינוי, מחוסר ודאות, מהתקדמות, מכישלון או מהצלחה.
את כל המקומות שבהם חלק בך רוצה להתקדם, אך חלק אחר עדיין נאחז בעבר, במוכר, בכאב או במה שכבר היה.
העלה למודעות את כל מה שאתה נושא על הברכיים שלך: אחריות, דאגות, עומסים, אשמה, ציפיות, מחויבויות והרגשה שהכול תלוי בך.
את כל מה שאתה נושא עבור בני המשפחה שלך, עבור אנשים שאתה אוהב ועבור מי שחשבת שעליך להציל, להחזיק או לדאוג לו.
העלה למודעות את כל הזיכרונות שבהם הרגשת שאין לך על מי להישען, שעליך להסתדר לבד, שאם תבקש עזרה – תכביד, שאם תישען – תתאכזב, שאם תרפה – הכול יתפרק.
העלה למודעות את כל המידע הקשור לנוקשות, לשליטה ולצורך שהדברים יקרו בדרך מסוימת, את כל הפחד שאם תתגמש – תאבד את עצמך, שאם תשנה כיוון – תיכשל, שאם תוותר על המאבק – תוותר על עצמך.
העלה למודעות את כל המקומות שבהם נאלצת להתכופף בפני אחרים, את כל הזיכרונות שבהם שתקת, ביטלת את הרצון שלך, ויתרת על הגבולות שלך או הרגשת שאין לך אפשרות לעמוד על שלך.
וגם את כל המקומות שבהם החלטת בעקבות זאת שלעולם לא תתכופף עוד, לא תרפה ולא תאפשר לעצמך להיות גמיש.
פנה אל הישות האלוהית ואמור בקול רך או בלב:
"ישות אלוהית יקרה, אנא אתרי את כל הזיכרונות, המידע, החוויות והמצבים שנשמרו בגופי, בלבי, במיינד שלי ובנשמתי, וקשורים לפחד מהתקדמות, לשינוי, לעצירה, לעומס, לנשיאת יתר ולקושי להישען.
נקי אותם ממני עד היסוד, ברמה הפיזית, הרגשית, התודעתית והאנרגטית.
אנא נקי את כל המידע שגורם לי להאמין שעליי להיות חזק כל הזמן, להחזיק הכול לבד ולהמשיך גם כאשר כבד לי.
אנא נקי את כל הפחדים, הזיכרונות והאמונות שמונעים ממני לקבל תמיכה, לבקש עזרה, לעצור, לנוח ולהרפות.
אנא נקי את כל הנוקשות, ההתנגדות והמאבק שאינם משרתים אותי עוד.
אנא נקי את כל מה שמונע ממני להתקדם בקצב שנכון לי, לשנות כיוון כשנדרש ולהתנועע מתוך הקשבה ולא מתוך חובה או הישרדות.
אני מצטער על כל מה שהחזקתי בברכיים שלי.
אני מצטער על כל הפעמים שבהן העמסתי עליהן יותר מכפי שהיה נכון להן.
אני מצטער על כל הפעמים שבהן דחקתי בהן להמשיך, התעלמתי מהכאב או כעסתי עליהן משום שהגבילו אותי.
בבקשה סלחי לי על כל הרגעים שבהם לא הקשבתי להן כפי שהיו זקוקות.
תודה לך על ההזדמנות לריפוי.
תודה לכן, ברכיים יקרות, על כל הדרך שנשאתן אותי – תודה על כל צעד, על כל קימה, על כל עמידה, על כל פעם שאפשרתן לי לנוע, להתקדם, לעצור ולשנות כיוון.
אני אוהב אתכן ומודה לחוכמה של הגוף שלי, שיודעת מה נכון עבורו ומבקשת להחזיר אותי לאיזון.
אני מצטער, בבקשה סלחי לי, תודה לך, אני אוהב אותך.
אני מצטער, בבקשה סלחי לי, תודה לך, אני אוהב אותך.
אני מצטער, בבקשה סלחי לי, תודה לך, אני אוהב אותך.״
הדברים הכתובים כאן נועדו להרחיב הבנה, לפתוח אפשרות, ולהציע נקודת מבט נוספת על הקשר בין גוף לנפש.
הם אינם מהווים אבחון רפואי או תחליף לייעוץ רפואי אישי.
בכל מצב של ספק, שינוי בתסמינים או צורך בהכוונה, חשוב לפנות לרופא או לגורם המוסמך.
הדרך לריפוי היא אישית, וההקשבה לגוף שלך היא חלק מרכזי ממנה.
