אנחנו לא מוחקות את עץ המשפחה, לא את האהבה, לא את השורשים, לא את הסיפורים היפים, ולא את הזכרונות היקרים שלנו.
כשאנחנו מדברות על “מחיקת זיכרונות” בהו'אופונופונו, הכוונה היא לא למחוק את ההיסטוריה או את האנשים שאנחנו אוהבות, אלא לנקות את המטען הכואב שנצמד לזכרונות מסוימים.
כלומר, אנחנו מנקות:
את הכאב שעבר מדור לדור.
את הפחדים שנשארו במערכת.
את תחושת האשמה, הבושה, ההישרדות, הנטישה או הדחייה.
את האמונות שחוזרות במשפחה כמו “קשה להצליח”, “אסור לטעות”, “אהבה כואבת”, “כסף מסוכן”, “צריך להקריב את עצמי בשביל אחרים”.
תוכלי להחליף את המילה "זכרונות" במילה "מידע" או "נתונים".
מה שאנחנו מבקשות לנקות הוא את מה שממשיך להפעיל אותנו מתוכו.
אפשר לחשוב על זה כמו תמונה ישנה ויקרה שנמצאת בתוך מסגרת מלאה אבק.
אנחנו לא זורקות את התמונה, אלא מנקות את האבק מהמסגרת, כדי שנוכל לראות אותה באהבה ובשקט.
אני מצטערת, בבקשה סלחי לי, תודה לך, אני אוהבת אותך.