כשגוף מדבר – ריפוי פיזי דרך ניקוי רגשי

הגוף שלנו הוא הראי הכנה ביותר של הנשמה.
לפני שהמילים מצליחות לצאת, לפני שהלב מבין מה באמת קורה – הגוף כבר יודע.
הוא לוחש לנו דרך תחושות, עייפות, מתחים, או כאב.

כשאנו מתמקדים בריפוי, אנחנו לומדים להקשיב לשפה הזו.
אנו לא מתייחסים אל הכאב כאל אויב שצריך לתקן, אלא כאל ילד קטן שמבקש אהבה.
בבחינת הו'אופונופונו – כל כאב פיזי הוא זיכרון שמבקש להתנקות.

הגוף כראי של הזיכרון

הכאב בגוף הוא לא עונש, אלא מכתב אהבה ממעמקי התודעה.
הוא מספר לנו שיש משהו שלא קיבל תשומת לב, בחיינו האלה או אולי אפילו בחיים קודמים,
רגש שלא קיבל מקום, חוויה שלא עובדה עד הסוף או בכלל, פחד שנשאר קפוא במקום.

כשאנחנו עובדים עם גישת הו'אופונופונו, אנחנו לא שואלים “מה לא בסדר בי?"
אלא “מה בי מבקש אהבה עכשיו?"
וכשאנחנו מקשיבים לגוף מתוך חמלה – אנחנו פותחים שער ריפוי אמיתי.

ניקוי רגשי – במקום להילחם, לאהוב

אנחנו רגילים להילחם בכאב: לקחת כדור, להשתיק, להתעלם.

זה בסדר, אולם כשהכאב חוזר או מתגבר, הוא מושך את תשומת הלב שלנו.
הכאב לא בא להרוס, הוא בא להזכיר – שאנחנו חיים, ושיש בתוכנו מקום שזקוק למגע, לנשימה, לרוך.

כאשר אנו אומרים את ארבעת המשפטים של ההו’אופונופונו, ארבעת המפתחות לניקוי הנשמה ולקבלת ההשראה האלוהית, אנחנו מזמינים ריפוי – לנפש, ללב, וגם לגוף.
עלינו לזכור שהגוף אינו נפרד מהתודעה,
והאהבה שלנו מרפאה את שניהם באותה נשימה.