הו’אופונופונו כדרך חיים – לא רק תרגול אלא מצב תודעה

יש רגעים שבהם אנחנו עושות ניקוי:
יושבות, עוצמות עיניים, חוזרות על ארבעת המשפטים של הו'אופונופונו, מרגישות את הלב נרגע, הנשימה נפתחת.

אבל יש רגעים אחרים, למשל, כשאנחנו קונות במכולת, עונות למייל, נוהגות, מדברות עם הילד או עם בן הזוג, שדווקא שם, באמצע החיים, מתרחשת המהות האמיתית של ההו’אופונופונו.

מה זה אומר “להיות בניקוי”?

כשאנו מתרגלות הו’אופונופונו לאורך זמן, משהו משתנה באופן שבו אנחנו חוות את המציאות.
אנחנו מתחילות לזהות כל תגובה, שיפוט, פחד או עלבון כהזמנה רכה לניקוי במקום כאירוע שמצריך הסבר או מלחמה.

ניקוי אמיתי איננו רק 'פעולה', אלא הוא מצב תודעה מתמשך שבו אני חיה מתוך ידיעה:
כל מה שאני רואה – נולד בתוכי ומתקיים בתוכי, וכל מה שאני מנקה – משתחרר מהעולם כולו.

היום-יום הופך לתפילה

כשאני מנקה תוך כדי נהיגה – אני לא סתם שומעת מוזיקה, אני מרפאה את הדרך.
כשאני שוטפת כלים – אני לא מסיימת מטלה, אני מנקה זיכרונות של עבר.
כשאני מדברת עם מישהו שמכעיס אותי  – אני לא “מתמודדת” איתו, אלא מנקה בתוכי את התדר שמתעורר.

הניקוי הופך לנשימה. החיים עצמם הופכים לתפילה.