אפשר לתרגל הו׳אופונופונו כשמישהו קרוב לנו עובר קושי, אבל חשוב להבין את זה בעדינות:
בהו׳אופונופונו אנחנו לא "מנקים את האדם האחר", לא מתקנים אותו ולא מחליפים את הדרך שלו.
אנחנו מנקים את מה שמתעורר בתוכנו מול המצב שלו (דאגה, פחד, חוסר אונים, הרצון להציל, הכאב, ההזדהות, הכעס או האשמה וכיו"ב).
כשאני מנקה מול קושי של אדם אחר, אני בעצם פונה פנימה ואומרת:
מה בתוכי פוגש את הסיפור הזה?
איזה זיכרון, פחד או כאב מתעורר בי עכשיו מול מה שהוא עובר?
לא מתוך ניסיון לשלוט בתוצאה, אלא מתוך בקשה לניקוי, להשבת שלום פנימי, ולאפשרות שהאור, הריפוי וההשראה יגיעו למקום שבו הם נדרשים.
חשוב לזכור
אנחנו לא לוקחים אחריות עבור אדם אחר (רק ביכולתו לעשות זאת). אנחנו לא עושים עבודה במקום אדם אחר, ולא מבטלים את הבחירה או הדרך הנשמתית שלו.