דרך חיים. שליחות. העמקה. לשוב לאפס. לשוב למקור. לשוב למקורות.
אבל מה זה באמת אומר? מה זה הו'אופונופונו? מאיפה הוא הגיע? איפה הוא התחיל? והאם יש בכלל נקודה שבה הוא נגמר?
אני מצטערת. סלחי לי. תודה לך. אני אוהבת אותך.
שם זה התחיל עבורי. ארבעה ביטויים פשוטים לכאורה, שפתחו בפניי עולם שלם. למדתי אותם, תרגלתי, ניקיתי, וגיליתי דרך אחרת להתבונן על החיים, על מערכות היחסים שלי, על מה שמתרחש בתוכי ועל האחריות שלי כלפי עצמי וכלפי מה שקורה בחיי.
עם השנים הפך ההו'אופונופונו לחלק בלתי נפרד מחיי. לא רק כתרגול, אלא כדרך חיים, כתפיסת עולם ובהמשך גם כחלק משמעותי מהעשייה המקצועית שלי, מהטיפולים, מהלימוד ומהתכנים שאני מעבירה הלאה.
אבל ככל שהעמקתי, התעוררו בי עוד ועוד שאלות. האם ארבעת הביטויים הם כל הסיפור? מה עומד מאחוריהם? מהיכן צמחה הדרך הזו? איך היא נראתה לפני שהגיעה אל העולם המערבי והפכה לכלי שרבים כל כך מכירים ומתרגלים?
אז בדקתי. למדתי. קראתי. חקרתי. וגם חפרתי לא מעט. אני עדיין עושה את כל אלה.
מהארבעה אל המקור
ד"ר איהליאקלה היו לן (Ihaleakala Hew Len) היה הראשון בסדר הלימוד שלי. דרכו העמקתי בתפיסת האחריות המלאה, בניקוי הזיכרונות ובשאיפה לשוב למצב האפס, המקום שבו איננו פועלים מתוך זיכרונות העבר, אלא פתוחים להשראה.
ממנו הגעתי אל המורה שלו, מורנה נלאמאקו סימאונה (Morrnah Nalamaku Simeona), שפיתחה את גישת הו'אופונופונו זהות העצמי (Self I-Dentity through Ho'oponopono).
ושם נפתח בפניי רובד נוסף. תהליך בן 14 שלבים, תפילות, מערכת היחסים שבין האוניפילי (Unihipili) , האוהני (Uhane) והאאומקואה (Aumakua), והתבוננות עמוקה יותר על מה שמתקיים בתוכנו ועל האפשרות לנקות ולתקן.
את הלימוד של התהליך המלא העמקתי לאחר שפניתי למיכאל מיקלאי (Michael Micklei) ולאיווט מורי (Yvette Mauri) מגרמניה, שהיו תלמידיה הישירים של מורנה ושמרו איתה על קשר קרוב לאורך שנותיה האחרונות. השניים פעלו לשימור ולהעברת הידע שלה, ובין היתר באמצעות חומרי לימוד המבוססים על הקורס שפיתחה. בעזרתם העמקתי בתהליך, על שלביו, תפילותיו והמשמעות העומדת מאחוריהם.
מורנה, שהוכשרה בריפוי הוואי מסורתי והוכרה כ-Kahuna Lapa'au, פיתחה מתוך היכרותה עם התרבות והמסורת ההוואית גישה חדשה להו'אופונופונו. היא התאימה עקרונות מהמסורת לתהליך אישי ורוחני, שאינו מחייב את השתתפותם של בני המשפחה בתהליך משותף. זו הייתה התפתחות משמעותית, שהתאימה את התהליך לחיים בעולם המודרני.
אני רציתי לדעת עוד. מה היה שם קודם? מה היה ההו'אופונופונו לפני מורנה, לפני היו לן ולפני ארבעת הביטויים?
כך הגעתי אל מארי קאוונה פוקוי (Mary Kawena Pukui), ואל סדרת הספרים 'Nānā I Ke Kumu – הביטו אל המקור', ואל חוקרים נוספים שתיעדו את התרבות ההוואית, את אמונותיה, את ערכיה, את המבנה המשפחתי והקהילתי שלה ואת מקומו של ההו'אופונופונו בתוכה.
שוב קראתי, חקרתי, חיפשתי מקורות, השוויתי בין דברים. לעיתים מצאתי תשובות, ולעיתים גיליתי כמה אני עדיין לא יודעת.
וככל שהעמקתי, התבהר לי משהו חשוב: הו'אופונופונו לא התחיל בארבעה ביטויים. הוא אפילו לא התחיל בתהליך הניקוי האישי שלמדתי והכרתי. השורשים שלו עתיקים הרבה יותר, והם נטועים עמוק בתרבות ההוואית.
ואז הגיע המורה
האמת היא שחיפשתי אותו. את האדם הזה, המדויק. ומצאתי אותו – קומו לורנס (Kumu Pa'a Nui Lawrence Kalainia Kamani Aki), דור 50 בשושלת המשפחתית שלו, מעמק האלאווה שבאי מולוקאי, הוואי.
איתו התחיל פרק חדש במסע שלי.
הגעתי כדי ללמוד הו'אופונופונו מסורתי, וגיליתי שכדי ללמוד אותו באמת, אני צריכה קודם להכיר את העולם שממנו הוא צמח.
את התרבות, את המסורת, את תפיסות העולם, את הקשר לאבות ולאמהות הקדמונים, לאדמה, למשפחה, לקהילה, לטבע ולעולם הרוח. ללמוד מושגים שלא תמיד יש להם מקבילה מדויקת בעברית, להבין את המשמעות שלהם בתוך התרבות ולא רק את התרגום המילולי שלהם. להכיר ערכים, מנהגים, תפילות ומסורות שעברו מדור לדור.
ורק אחרי כל אלה הגיע ההו'אופונופונו עצמו. לימוד התהליך המסורתי וההכשרה להיות Luna Ho'oponopono – מנחת תהליכי הו'אופונופונו מסורתי.
כך, לצד הדרך שאני כבר שנים הולכת בה, אני היום גם מנחת הו'אופונופונו מסורתי. הלימודים שלי ממשיכים, ואני יודעת שיש עוד כל כך הרבה ללמוד, להבין ולהעמיק.
אחד הדברים המרתקים עבורי לאורך הלימודים הוא השיחות עם הקומו (מורה) שלי. לא פעם מצאנו את עצמנו משוחחים על הדמיון שבין המסורת היהודית למסורת ההוואית. שתי מסורות עתיקות, שני עולמות שונים, רחוקים כל כך זה מזה, ובכל זאת יש ביניהם נקודות מפגש מעוררות מחשבה.
בתפיסת המשפחה והקהילה, בקשר אל הארץ/אל האדמה, במקומם של האבות והאמהות הקדמונים, בכוחה של המילה, באחריות, בתפילה, בסליחה ובתיקון היחסים.
כמובן, יש גם הבדלים משמעותיים, אבל המפגש ביניהן מסקרן אותי מאוד. לפעמים הוא גורם לי להתבונן מחדש גם במסורת שאני עצמי גדלתי בתוכה, ולגלות בה דברים שלא הקדשתי להם בעבר מספיק מחשבה.
שלוש גישות. שורשים משותפים. דרכים שונות.
ככל שהמסע שלי העמיק, כך הבנתי עד כמה חשוב להבחין בין שלוש הגישות המרכזיות שאנחנו פוגשים היום תחת השם הו'אופונופונו.
הראשונה היא ההו'אופונופונו המסורתי, המקור שממנו צמחו ההתפתחויות המאוחרות יותר.
בתרבות ההוואית המסורתית, המשפחה והקהילה הן הרבה יותר ממסגרת חברתית. הן הבסיס לחיים, לשייכות, לזהות, להמשכיות ולהעברת הידע והמסורת מדור לדור. האדם אינו מתקיים בנפרד מהמשפחה ומהקהילה שלו. הוא חלק ממארג של קשרים, יחסים, מחויבויות ואחריות הדדית.
לכן, כאשר מתעוררים סכסוכים, כעסים, פגיעות או מתחים בין בני המשפחה, אין מדובר בהכרח בעניין פרטי שבין שני אנשים בלבד. הפגיעה ביחסים עלולה להשפיע על המשפחה כולה, על האיזון בתוכה ועל תחושת האחדות והשייכות של חבריה. דברים שלא נאמרו, כעסים שלא טופלו ופגיעות שלא זכו להכרה עלולים להמשיך ולהשפיע על היחסים לאורך שנים, ולעיתים גם לעבור מדור לדור.
בחברה שבה החיים המשפחתיים והקהילתיים כרוכים זה בזה, היכולת לשמור על יחסים תקינים אינה רק עניין של רווחה אישית. היא נוגעת גם ליכולת לשתף פעולה, לדאוג זה לזה, לקיים מחויבויות משותפות ולהבטיח את המשכיות החיים של המשפחה והקהילה. לכן, תיקון היחסים אינו רק פתרון למחלוקת שהתרחשה, אלא חלק מהאחריות לשמירה על המארג המשפחתי והקהילתי כולו.
וכאן נמצא מקומו המשמעותי של ההו'אופונופונו המסורתי.
זהו תהליך שמטרתו להשיב את הדברים למקומם הנכון. לאפשר לבני המשפחה להתמודד עם מה שהתרחש ביניהם, לדבר על הדברים שלא נאמרו, להכיר בפגיעות ובטעויות, לקחת אחריות, לבקש ולהעניק סליחה, לתקן ולשחרר. המטרה אינה רק לפתור סכסוך נקודתי, אלא להשיב את האיזון, את היחסים התקינים ואת האפשרות להמשיך לחיות יחד מתוך כבוד, אחריות והרמוניה.
במסורת, את התהליך הובילו קופונה (Kūpuna) – זקני המשפחה, אנשים בעלי ניסיון חיים, חוכמה וידע מסורתי שעבר מדור לדור, או קאהונה (Kahuna) בעלי מומחיות וידע מעמיק בתחומים מסורתיים. לא כל קופונה או קאהונה מנחה הו'אופונופונו. ההנחיה דורשת היכרות עמוקה עם התהליך, עם ערכיו ועם המסורת שבתוכה הוא מתקיים.
המנחה אינו רק מי שמנהל שיחה או מתווך בין הצדדים. עליו להכיר את המשמעות של כל שלב, את הערכים ואת התפיסות הרוחניות העומדות בבסיס התהליך, ולהוביל את המשתתפים דרך התפילה, השיח, ההקשבה, ההכרה באחריות, הסליחה, התיקון והשחרור. זהו תהליך מובנה, שבו לכל שלב יש משמעות ומקום.
ומה שמעניין בעיניי במיוחד הוא שההו'אופונופונו אינו עומד בפני עצמו, בנפרד מהחיים. הוא חלק מתפיסת עולם רחבה יותר, שבה היחסים בתוך המשפחה והקהילה זקוקים לטיפוח, לתשומת לב ולאחריות מתמשכת. שמירה על איזון והרמוניה אינה רק עניין אישי, אלא גם אחריות כלפי האנשים שאיתם אנחנו חולקים את חיינו.
כאן נכנס גם המושג Pono – מושג מרכזי בתרבות ההוואית, שאי אפשר לצמצם למילה אחת בעברית. הוא קשור למה שנכון, ראוי, מאוזן וישר, ולדרך שבה אנחנו חיים ופועלים ביחס לעצמנו, לאחרים ולעולם שסביבנו.
הגישה השניה – הו'אופונופונו זהות העצמי – מורנה נלאמאקו סימאונה
מורנה פיתחה תהליך אישי ורוחני, המאפשר לאדם לעסוק בניקוי הזכרונות והנתונים גם ללא השתתפותם של בני המשפחה או של אנשים אחרים הקשורים למצב. התהליך מבוסס על מערכת היחסים שבין חלקי העצמי והבורא, ובאמצעות תפילה ופנייה לבורא האדם מבקש את ניקוי הזיכרונות והנתונים המתקיימים בתוכו. על פי תפיסתה של מורנה, הבורא הוא שמבצע את הניקוי, בעוד שהאדם לוקח אחריות, מבקש ומאפשר לתהליך להתרחש.
הגישה השלישית היא זו המזוהה עם ד"ר היו לן, שאותה רבים מכירים דרך ארבעת הביטויים וכלי הניקוי.
הגישה הזו התפתחה מתוך לימודיו של היו לן אצל מורנה ומתוך הוראת הו'אופונופונו זהות העצמי. היא מדגישה את האחריות המלאה, את הניקוי המתמשך של הזיכרונות ואת השאיפה לשוב למצב האפס, שממנו יכולה להגיע ההשראה. ארבעת הביטויים הפכו עם השנים לאחד מסימני ההיכר המוכרים ביותר של ההו'אופונופונו בעולם.
אבל הם אינם כל הסיפור.
שלוש הגישות קשורות זו לזו, אך אינן זהות. הן נבדלות בדרך התרגול, בתהליך, בתפקיד המנחה ובמקום שניתן ליחסים שבין האדם לעצמו ובינו לבין אחרים.
בעיניי, ההבחנה הזו חשובה. לא כדי לקבוע איזו דרך טובה יותר, אלא כדי לדעת מה אנחנו לומדים, מה אנחנו מתרגלים ומהיכן הגיע הידע שאנחנו מעבירים הלאה.
לכבד את המקור. לאפשר התפתחות.
אני מאמינה בהתפתחות.
כמי שעוסקת שנים בכלים טיפוליים שונים, בלמידה, במחקר ובהתפתחות הרוחנית שלי, אני יודעת שידע אינו חייב להישאר קפוא בזמן, ולפעמים גם מתחייב שישתנה. העולם משתנה, החיים משתנים, הצרכים שלנו משתנים, וגישות שונות מתפתחות, נפגשות ולעיתים גם משתלבות זו בזו.
אני לא רואה בזה דבר פסול. להפך. אני מאמינה שיש ערך בהתאמה של ידע וכלים לחיים שאנחנו חיים היום, כל עוד אנחנו יודעים להבחין בין המסורת עצמה לבין מה שהתפתח ממנה.
אני גם יודעת שלא כולם מסכימים עם הגישה הזו. יש מי שמבקשים לשמר את המסורת כפי שהועברה מדור לדור, וחוששים ששינויים, קיצורי דרך או שילוב עם גישות אחרות ירחיקו אותה מהמשמעות המקורית שלה.
אני יכולה להבין את החשש הזה. במיוחד כשמדובר במסורת של עם, בתרבות חיה ובידע שעבר במשפחות לאורך דורות. לא כל דבר שנולד מתוך מסורת מסוימת יכול להמשיך להיקרא באותו שם בלי שנבחן מה נשמר בו, מה השתנה ומה אבד בדרך, ודווקא משום שאני מברכת על התפתחות, חשוב לי לתת למקור את הכבוד שמגיע לו.
אפשר ללמוד את המסורת ולכבד אותה. אפשר גם לאהוב את ההתפתחויות שצמחו ממנה. האחד לא חייב לבטל את האחר.
יש בעיניי הבדל בין לקחת השראה ממסורת, לבין להציג פרשנות או פיתוח מאוחר כאילו היו המסורת המקורית. יש הבדל בין תהליך הו'אופונופונו מסורתי, לבין ניקוי אישי באמצעות ארבעת הביטויים. ויש מקום לשניהם, כל אחד בהקשר שלו.
ההו'אופונופונו המודרני הוא חלק משמעותי ועמוק מחיי, מהדרך האישית שלי ומהעשייה המקצועית שלי. אני חיה אותו, מתרגלת אותו, מלמדת אותו ורואה את המשמעות שיש לו בחייהם של אנשים. ככל שאני מעמיקה בלימוד המסורת, כך מתרחבת גם ההבנה שלי לגבי השורשים שמהם צמחו הכלים שאני מכירה ואוהבת, והערך שאני מייחסת להם רק הולך ומתעצם.
הלימוד של ההו'אופונופונו המסורתי פותח בפניי עולם נוסף של ידע, ערכים ותפיסות חיים, ומאפשר לי להעמיק גם בהיבטים המשפחתיים והקהילתיים של הדרך. כל מה שאני לומדת מצטרף למסע שהתחיל לפני שנים, ממשיך להתרחב ולהעמיק, ומעשיר אותי כאדם, כמטפלת וכמנחה.
לאורך השנים, ההו'אופונופונו הפך עבורי גם למרחב של יצירה ופיתוח. לצד הלימוד, התרגול וההנחיה, אני מפתחת תכנים, כלים, סדנאות ותהליכים בהשראת הו'אופונופונו, שמאפשרים לאנשים להעמיק בדרך הזו ולשלב אותה בחיי היומיום. אני מביאה אל העשייה הזו גם את הידע והניסיון שצברתי בעבודה טיפולית ובגישות נוספות, מתוך רצון ליצור חיבורים שיש בהם משמעות וערך מעשי.
חשוב לי להבחין בין לימוד והעברה של גישות ההו'אופונופונו השונות לבין כלים ותהליכים שאני מפתחת בהשראתן. אלה פיתוחים אישיים שלי, המשלבים את הידע, הניסיון והיצירתיות שאני מביאה איתי, ואינני מציגה אותם כחלק מהמסורת ההוואית או כתהליכים שפיתחו מורנה או ד"ר היו לן. בעיניי, דווקא ההבחנה הזו מאפשרת לכבד את המקורות ובו בזמן לתת מקום ליצירה ולהתפתחות.
הלימוד של ההו'אופונופונו המסורתי פותח בפניי גם אפשרויות נוספות להנחיה ולליווי של תהליכים משפחתיים וקהילתיים. זהו תחום שאני רוצה להמשיך להעמיק בו, מתוך כבוד למבנה התהליך, לערכיו ולמסורת שממנה הוא צמח.
ומה עכשיו?
אני חוזרת לשאלה שאיתה התחלתי. מה זה הו'אופונופונו? איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר?
ככל שאני לומדת יותר, אני מבינה כמה עוד יש לי ללמוד. וכשאני חוזרת היום לאותם ארבעה ביטויים שהתחילו עבורי את המסע, הם לא איבדו דבר מהמשמעות שלהם. להפך. הם קיבלו הקשר רחב יותר.
אני מבינה טוב יותר מאין הגיעה הדרך הזו, מה נשמר בה לאורך הדורות, מה השתנה ומה התפתח. אני גם מבינה שהמסע שלי אינו רק לימוד של עוד שיטה או רכישה של עוד כלי טיפולי.
זו דרך חיים. זו אחריות. וזו גם שליחות שבחרתי לעצמי – ללמוד לעומק, לדייק, לכבד את מקורות הידע ולהעביר אותו הלאה מתוך הבנה ולא רק מתוך היכרות עם מילים או תרגולים.
בתקופה הקרובה אשתף כאן יותר גם מהלימודים שלי, מהתרבות ההוואית ומההו'אופונופונו המסורתי. אני רוצה לפתוח בפניכם עוד דלת לעולם העשיר של ההו'אופונופונו, להכיר יחד את השורשים, את הערכים ואת תפיסות העולם שמתוכן הוא צמח. נעמיק במושגים כמו Pono ו-Aloha, נכיר את מקומן של המשפחה, הקהילה והתפילה במסורת, ונלמד על הדרך שבה מתקיים תהליך ההו'אופונופונו המסורתי. יחד נגלה עוד רבדים ומשמעויות בדרך שכבר הפכה לחלק מחיינו.
לפני שנים יצאתי למסע הזה עם ארבעה ביטויים. לא תיארתי לעצמי לאן הם יובילו אותי.
והיום, אחרי כל מה שלמדתי, חקרתי וגיליתי, אני מרגישה שבמובנים רבים אני רק בתחילת הדרך.