"בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם (שמות יג ח)
למה בכל דור ודור – למה דווקא את הסיפור הזה? מה אנו באמת מצווים לספר בסיפור הזה?
סיפור יציאת מצרים לא נועד כדי שנזכור את שהיה, אלא כדי להזכיר לנו. להזכיר לנו תודעת עבדות מול תודעת חירות ואת הבחירה שבין השתיים.
תודעת העבדות מתקיימת בבני האדם. אנו כבולים כמעט תמיד – לפחדים, לתפיסות, לאמונות, למחשבות ומה לא. כבולים לזיכרונות הנשמה, אותם זיכרונות מתים שאינם רלוונטיים ועם זאת מנהלים אותנו ואת חיינו.
סיפור יציאת מצריים נועד להזכיר לנו שוב ושוב שחירות היא בחירה. היא אינה מצב סטטי והיא לא מצב מובן מאליו. עלינו לבחור בה שוב ושוב. קודם כל – חירות רוחנית, אחר כך חירות מכל הסוגים. זהו הריפוי האמיתי.
על מהי החירות הזו, מהו עבד, מהם כבלים דיברנו במפגש הניקוי שהתקיים אתמול. ואז גם ניקינו.
אני מזמינה אתכם לנקות את הכבלים שלכם ולאפשר לתודעת החירות, שמגיעה מההשראה לתפוס את מקומה בחייכם. בכל דור ודור, בכל שנה, בכל יום.
