הו'אופונופונו היא לא תרופה, והיא לא נוצרה כשיטת טיפול בסימפטומים.
הו'אופונופונו מתבססת על תהליך עתיק ועמוק של פתרון קונפליקטים – בתוך המשפחה, בתוך הקהילה, בתוך האדם עצמו, ובין האדם לחיים.
במהות שלה, הו'אופונופונו עוסקת בהשבת הסדר הפנימי.
היא מבקשת לנקות את מה שמפר את השלום הפנימי, את ההרמוניה, את הבריאות – על כל היבטיה, כלומר את הזיכרונות, הפגיעות, האשמה, הכעס, הפחד, הנדרים, הסיפורים והקונפליקטים שהנשמה נושאת, ושמשפיעים על חיי החברה והפרט.
לפי תפיסת ההו'אופונופונו, מה שאנחנו פוגשים בחיים אינו מקרי.
כאב, מחלה, משבר, מערכת יחסים קשה או תחושת תקיעות, יכולים להיות ביטוי לזיכרונות פעילים בתוכנו, זיכרונות אישיים, משפחתיים, בין-דוריים או נשמתיים, שמבקשים ניקוי ושחרור.
המטרה של הו'אופונופונו היא לשוב לאפס – למקור, לאפס כמצב של שלום פנימי, ניקיון, חיבור, השראה ואהבה. זה לא “פרס” שמקבלים אחרי שהבעיה נפתרת, אלא המרחב הפנימי שמאפשר לריפוי להתרחש.
כאשר אנחנו מנקות/ים את הזיכרונות הנשמתיים ואת הקונפליקטים שחיים בתוכנו, אנחנו למעשה מנטרלים את הצורך (מתוך למידה והרגל) של הנשמה לשחזר שוב ושוב כאב, מאבק, מחלה, נטישה, דחייה, אשמה, חוסר או כל קושי אחר.
כל עוד הזיכרון פעיל, הוא יכול להמשיך להתבטא בחיים בצורות שונות.
כשאנחנו מנקות/ים, אנחנו לא נלחמות/ים בביטוי החיצוני, אלא חוזרות לשורש/ים, אל המקום שבו הזיכרון מבקש להשתחרר.
לכן לא נשאל רק:
“האם הו'אופונופונו תרפא לי את זה?”
אלא:
– מה קיים בי שמייצר את הכאב/החוויה הזו בחיי כעת?
– איזה זיכרון או קונפליקט מבקש עכשיו ניקוי?
ברגע שאנחנו שבות/ים לאפס, משהו משתנה.
הנשמה כבר לא חייבת לשחזר את אותו כאב שוב ושוב כדי שנראה אותו, נרגיש אותו או נלמד ממנו.
נפתח מרחב חדש, שקט יותר, נקי יותר, שבו ריפוי יכול להתאפשר.
לכן הו'אופונופונו לא מבטיחה ריפוי של כאב מסוים.
היא מציעה דרך עמוקה לנקות את הזיכרון שמפעיל את הקונפליקט, לשוב לאפס, ומתוך האפס לאפשר לריפוי להתרחש, בגוף, ברגש, בתודעה, במערכות היחסים, בנשמה ובחיים עצמם.